אף כשמדובר בצבע – מלבד האסוציאציות האישיות המודעות והבלתי מודעות, מעוררים הצבעים באדם גם אסוציאציות בין אישיות משותפות, שמשמעויותיהן נלמדות ומועברות מדור לדור ביחד עם מורשת העדה, הקהילה, הדת, הלאום וכד’.
למשל, משמעות האדום נעוצה במקורה בהקשר הראשוני לדם ולאש. שכן ידוע כי לדם ולאש היסטוריה ארוכה מאד של משמעויות סמליות, הדומות והשונות בתוכנן. הדם מזוהה מצד אחד, עם כוח החיים ומשמש בכל פולחני הפריון, ומצד שני הוא מזוהה עם רצח ומשמש בטכסי ריצוי לשיכוך חרון האלים. האש מעניקה לאדם אור וחום הגורמים תחושת בטחון ויחד עם זאת היא דם קוטלת ומכה.
המשמעות שהאנשים מביאים לסמל – מביאה לו כוח ותדר מסויים. אותה משמעות יכולה להשתנות לאורך הדורות ואף תרבויות שונות.
זה אולי שיא האירוניה, שמה שיהפוך לסמל מצמרר ברחבי העולם וייאסר לשימוש במדינות רבות, היה לאורך כל ההיסטוריה ובתרבויות בכל העולם סמל חיובי, סמל לשלום ולפיוס.
פירוש המילה סווסטיקה בסנסקריט הוא: “להיות בר מזל” או “זהו דבר מה טוב”, Swa – משמעו “טוב” ו-Asti משמעותו “להיות”. למילה, ולסמל, יש משמעות חיובית מאוד ולרוב משתמשים בהקשר של “מבשר טובות”.
רשימת התרבויות שבהן הופיע “סווסטיקה” היא ארוכה בהחלט, מהעיר טרויה – שבה מצא הארכיאולוג הגרמני היינריך שלימן במאה ה-19 כלים עם צלבי קרס, דרך ההינדואיזם בהודו (שבה צלב הקרס מעטר לא מעט גגות מקדשים), הבודהיזם בטיבט (בבודהיזם שימש הסווסטיקה כסמל לארבעת היסודות הבסיסיים (אוויר, מים, אש ואדמה), בסין (שבה הוא משמש עד היום סמל לצמחונות), אתיופיה שבאפריקה ושבטים אינדיאניים באמריקה. צלב הקרס נמצא בחפירות ארכיאולוגיות גם במזרח התיכון (כמו במקדש בעל-בק שבלבנון) ואפילו בארץ ישראל, כולל בפסיפס יהודי בעין גדי ובמבנים מהתקופה הרומית ומתקופת בית שני.
בדת ההינדית הוא מיוחס לאל ברהמה ויש לו שני כיוונים – אם צלב הקרס ההודי הוא בכיוון השעון, הוא מסמל אחדות ושפע. כשזרועותיו פונות כנגד כיוון השעון, הוא סמל של פירוד והרס. הגרסה ההינדית של צלב הקרס מציגה נקודה בתוכו של כל רבעון.
מאז עליית המפלגה הנאצית בגרמניה, הפך צלב הקרס לסמלם של הנאציזם, הגזענות, אימי מלחמת העולם השנייה והשואה. במערב, מהווה צלב הקרס בעיקר את סמלן של תנועות נאו נאציות. בגרמניה אסור להשתמש בסמל צלב הקרס מאז תום מלחמת העולם השנייה, וגם במדינות מערביות אחרות עלול שימוש בו בהקשרים מסוימים להיחשב עברה על החוק וכפגיעה ברגשות הציבור. במזרח הרחוק, לעומת זאת, עדיין נתפס צלב הקרס כסמל דתי בודהיסטי, ולפיכך השימוש בו נפוץ כסימון למקדשים ובהקשרים דתיים אחרים”.
הגיע הזמן לחזור למקורות, לשאול שאלות להסתכל בעין ביקורתית על “האמת האחת”.
בתמונה – בית כנסת עתיק בעין גדי (תמונה מויקפדיה)
בברכת תדרים מרפאים,
סבטלנה לוימן ✨
