מערכת היחסים של החברה לבעלות שיער אדמוני, לאורך ההיסטוריה נדדה בין אהבה לשנאה. חלק העריצו אותן וסגדו להן, הן תוארו כיפות ואמיצות, חלק בזו ופחדו מהן ותיארו אותן כמופקרות, פראיות, בעלות מזג חם, אלימות ולא מוסריות. כתלות בתקופה ותרבות.

בשפה האנגלית הביטוי המקובל בלשון דיבור כדי לתאר את הג’ינג’ים הוא “Redhead” (מילולית: אדום-ראש). שיער ג’ינג’י מתואר לרוב כ”red hair” (אדום-שיער), וכל זאת אף על פי שהשיער הג’ינג’י הוא לא בדיוק אדום. באנגלית בריטית קיימת הבחנה בין שיער “אדום” לבין שיער בצבע “ג’ינג’ר”, שהוא גוון ביניים בין אדום ובלונדיני.

שיער אדמוני מקושר לאש, דם, גיהנום וכל מיני דברים אחרים, שלא נשמעים כלכך טוב. לצבע האדום יש הרבה קונוטציות משמעותיות וסימבוליזם. יש קשר ישיר לשטן וטקסים שטניים.

שיער ג’ינג’י ועיניים ירוקות נחשבו במזרח ודרום אירופה כסימן למכשפה, אדם-זאב או ערפד החל מימי הביניים. הסיבה לכך נמצאת ככל הנראה במקורות של השיער האדמוני וכך גם ביחס של האנשים למה ששונה מהם. בעיקר שזהו מראה בולט ומאוד תופס את העין.

חלק גדול מהיחס לשיער אדמוני נובע מהיחס של הנצרות אליו. החוסר אהדה ואף פחד מהשיער הג’ינג’י הולך אחורה לאמונה שיהודה, אשר בגד בישו על פי התנ”ך, היה אדמוני.

מבחינה תרבותית, אנשים עם שיער אדמוני, תוארו כבעלי מזג חם ואישיות סוערת.

בגרמניה העלו למשפט בעלות שיער אדמוני, עינו ורצחו בטענה שהם מכשפות. באינקויזיציה הספרדית, האמינו שהשיער האדמוני נובע מ”גניבת” להבות הגיהנום, לכן בעלות שיער אדמוני קושרו לשטן ורוע.

במהלך מרדף המכשפות בין 40 ל 60 אלף בני אדם נידונו למוות, הוטבעו או נשרפו על המוקד – במטרה “לטהר” את החברה ממכשפות. המספר הגבוה הזה נובע מכך שחלק גדול מהתפיסות התרחשו בסקוטלנד, היכן ששיער אדמוני הרבה יותר נפוץ. כך שאחוז גדול יותר מהאנשים עמד למשפט.

בסקוטלנד ואירלנד, האמינו שאם אתה פוגש באישה עם שיער ג’ינג’י, לא תתפוס ביום הזה דגים. עד היום זה נחשב חוסר מזל לקחת איתך לספינה אישה עם שיער ג’ינג’י.

לא בכל התרבויות הדעה היא כמובן שלילית. באיטליה ויוון, שיער אדמוני היה תמיד פופולרי מאוד ובמצריים העתיקה נהגו לצבוע את השיער עם חינה בכדי לקבל שיער אדמדם.

לפי סקר שערכה חברת הקוסמטיקה “קליירול”, נשים ג’ינג’יות רואות את עצמן כחסרות פחד ומבינות עניין.

תכונות אלה נראות לעיתים קרובות בדמויות ג’ינג’יות בדיוניות כגון ננסי דרו, אן שרלי בספר “אן מאבונלי”, בקי שארפ בספר “יריד ההבלים” וג’יני ויזלי מהארי פוטר.

בקומיקס ומדע בדיוני, דמויות נשים עם שיער ג’ינג’י או אדום (ולעיתים קרובות עם צבע עיניים ירוק) מתוארות כחזקות ובעלי אישיות לוהטת.

דוגמאות כוללות את הדמויות מרי ג’יין ווטסון (אשתו של ספיידרמן), ג’ין גריי (אקס מן), פויזן אייבי (אקו-טרוריסטית מ”באטמן”), באטגירל (ברברה גורדון), מארה ג’ייד סקייווקר (היקום המורחב של מלחמת הכוכבים), הנסיכה פיונה (“שרק”), לויס גריפין (“איש משפחה”) ולילי פוטר (אימו של הארי פוטר).

ג’ינג’יות מפורסמות בהיסטוריה

מקובל לחשוב עליה כדמות מרכזית בנצרות. בברית החדשה, מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית (בגרסה הלטינית: מָרִיָה מַגדָלֶנָה, Maria Magdalena) היא אישה יהודייה המתוארת כתומכת מרכזית בישו, ונודעה כ”שליחת השליחים” (בלטינית: apostolorum apostola).

על פי ספרי הבשורה, היא הייתה אחת מהנשים שנכחו בצליבתו של ישו ובקומו לתחייה,היא זו שטיפלה בגופתו אחרי שהורד מהצלב והיא (יחד עם מרים אימו של ישו) הייתה זו שלה בישר המלאך על קומו לתחייה של ישו.

היא תוארה לא פעם לאורך פורטרטים בהסטוריה כבעלת שיער אדמוני.

המלכה אליזבט הראשונה

רב החתולים הגינגים הם זכרים. הגן הג’ינג’י שאחראי על הצבע פרווה, נמצא בכרומוזום X. נקבות בעלות שני X ולכן אנחנו צריכות ששניהם ישאו את הגן בכדי שהוא יתבטא. לעומת זאת לזכרים יש רק X אחד – ולכן בערך על כל שלושה חתולים גינגים, תהיה חתולה ג’ינג’ית אחת.

לקריאה נוספת – שיער תספורות ושינויים אנרגטיים

יום מקסים לכולן
בתמונה, ההשראה שלי לכתיבת הפוסט