דמיון מודרך היא דרך נפלאה ליצור ולזמן לחיינו את המציאות אותה אנחנו מבקשים לעצמנו.
זוהי בעצם סוג של מדיטציה בליווי הדרכה קולית, שיש לה בדר”כ מטרה מוגדרת מראש. היא מאפשרת לנו לצלול לעומקי התת מודע ולעשות עבודה על תחום שאנחנו בוחרים.
ניתן להשתמש בו לפני שעושים כל פעולה, כאימון מנטאלי – בכדי להוציא אותה לפועל בצורה המדוייקת והטובה ביותר.
שימוש בדמיון מודרך נעשה ברפואה, ספורט ושיקום. המוח אינו מבדיל בין הדמיון למציאות. בעצם דרך הדמיון אנחנו יכולים להשפיע על איך אנחנו תופסים או חווים את המציאות, להשפיע על התחושות ואף על הרגשות שלנו. אז פשוט עוצרים לכמה דקות ומדמיינים איך שאנחנו רוצים שדברים יסתדרו.
כמו כל דבר, היכולת שלנו לדמיין משתפרת עם הזמן ועם התרגול. ככל שנעשה זאת יותר נצליח יותר וההשפעה גדלה גם כן.
חלק מהאנשים יכולים להרתע מתרגיל כזה. אמירות שאני שומעת לעיתים קרובות מאנשים הן “אנחנו לא באמת מצליחים”, “לא יודעים מה לעשות”, “מאבדים ריכוז”.
מרבית הפעמים, תחושות אלו יושבות על קושי מסויים “לשחרר שליטה”. וחוסר אמונה בתהליך.
כאן, חשוב לי לציין כי במהלך כל התהליך המדטטיבי, האדם שמולי נמצא בשליטה מלאה ויכול לצאת ממנו בכל רגע.
אז איך מתרגלים דמיון מודרך?
מומלץ להתחיל מ”הקל” אל “הקשה” – ניתן להתחיל מדמיון מודרך קצר, שבו אנחנו מקשיבים להדרכה של אדם אחר מלווה אותנו לאורך התהליך ומזכיר לנו לחזור לתרגיל ולנשימות. בקולו הוא מחזיר אותנו כל הזמן לכאן ועכשיו. לאחר תקופה של תרגול האדם יכול להתחיל לתרגל גם באופן עצמאי.
קבוצה או פרטני?
כל אדם יכול לבחור מה יותר מדבר אליו. לשני הדברים יש את היתרונות ומומלץ לשלבם בינהם – אך ממש לא חייב.
באופן פרטני – האדם עובד על הדברים בקצב שלו, על מה שמטריד אותו באותו רגע ומלווה באופן צמוד ע”י המדריך במידה ועובד עם אחד כזה.
בקבוצה – אנחנו חווים אפקט חברתי של שיתוף, זה עוזר לנו להביע את התחושות שלנו ולהטמיע יותר טוב את התובנות שמגיעות. כמו כן, אנחנו יכולים ללמוד מהשיתופים של האחרים ולחוות תחושה של חיבור וביחד.
שבפני עצמה הינה טראפוטית מאוד. העבודה בדר”כ על נושא מסויים המחבר בין כל המשתתפים.
דמיון מודרך הוא כלי להתפתחות רוחנית ואישית – דרכו עולות לנו תובנות ומשפיעות על חיינו בצורה עמוקה ביותר. מומלץ לעשות את התהליך עם מחברת צמודה – ולשלב את העבודה עם כתיבה (כלומר לכתוב דברים שעולים או אף מחשבות שקופצות ומפריעות לנו במהלך התרגיל – מה שעוזר לנו לשחרר אותן).